ההצעה והשקר הגדול (נחשפו) כוחו של היחיד מתוך פסק דינו של כבוד השופט עידו רוזין - בית משפט השלום באר שבע
פסקאות בולטות תמצית פסק הדין
סיפור ועובדות
הבשורה הגדולה.
"החבר(?)"
אשר "בזכותו" יש לנו
אדמה בדקל
באותה תקופה הגיע אלי חברו
מן הטובים של
אחי
אלון ז"ל, ניר שורמן
מתנשם ומתנשף:
שמוליק, הרגע הייתי במזכירות, שמעתי כי בדקל מגרש
אחרון (תרתי משמע) בישוב שניתן לקבל אותו. רוץ
תיקח אותו.
3000$. לא היה לנו הסכום האדיר הזה כ 13,000 ש"ח
אז.
ניגשנו לילי ואנוכי למזכירות הישוב.
לווינו 5 אלפים ש"ח מדוד יקר ומבורך (השם יירפא
לאשתו היקרה), חתמנו, התחייבנו בצ'קים והסתכלנו
לשמיים.
או אז, חזר אלינו ממש למחרת ניר, וסיפר כי ביד
המקרה, שוב עבר במזכירות וכי אחד מתושבי הישוב,
מחבריו ואנשי שלומו של אבי ואיש קרוב אלי, כי הגיע
עם בנו לחתום על המגרש. אין צורך להמשיך. כל בר
דעת יכול מנקודה זו להבין את המשך השתלשלות
הדברים..
כל בר דעת ובוודאי, על אחת כמה וכמה, כל חבר מושב.
אותו איש, נבחר זמן קצר לאחר מכן כחבר ועד האגודה
השיתופית, חבר ועד מושב...
לאחר שנה וחצי
נישאנו
במרכז הקהילתי,
הדיונה בחבל שלום. הזוג הראשון בהיסטוריית החבל.
600 ש"ח עלו דמי השכירות.
לילי ואני לא נפרדנו לרגע. עבדנו ביחד. עשינו
שיפוצים, קירות גבס, עבודות נגרות ביחד.
כשאשת החיל הזו "עושה שפכטל" ,קירות גבס, התקנות
נגרות ומה לא.
אשת חיל מי יתנני.
תוך שכך נכנסנו כחלוצי חלוצים לעולם האינטרנט
במרחב. לא נרחיב בנקודה זו פרט לכך ששנה לאחר מכן,
אנו אוחזים ברוב לקוחות התיירות, ובהמשך עסקים,
בתחום האינטרנט במרחבי הנגב כולו כשאנו מלווים
אותם מזה שנים.
כיום, אנו אוחזים במיזמי האינטרנט המובילים מסוגם
במדינת ישראל כולה כשאנו דוחפים קדימה ללא ליאות.
חזון בן גוריון? – ובכן
ככה אנו
נראים כיום
"ואלה שמות".. :
www.hevel-shalom.org.il
- חבל שלום - דף הבית
www.einhabsor.lanegev.co.il
- חדש, חדשששש!!!!! - אתר מושב עין הבשור - תיירות
עסקים יזמויות
www.daromadom.lanegev.co.il
- חדש, חדשששש!!!!! - דרום אדום 2010 הוא גם צהוב
וירוק ולבן וחום וכתום והוא דרום והוא
קרוב.........
www.eshkol.lanegev.co.il
- פורטל אשכול - איכות חיים במועצה אזורית אשכול,
עסקים, חדשות, קהילה, תרבות ופנאי
www.spa.lanegev.co.il
- אתר הפינוקים, הספא וטיפולים בישראל, כל
הבריאות, כל הפינוק, כל האהבה, עיסוי וסאונה,
טיפולים לגוף ולנשמה
www.lanegev.co.il
- "לנגב" - פורטל צימרים תיירות וקהילה
www.index.lanegev.co.il
- אינדקס לנגב - אינדקס העסקים של הדרום. לוח
עסקים, קונים מוכרים, דרושים וחיפוש עבודה בדרום
www.ohel.lanegev.co.il
- אוהל חאן ואורחן - פורטל האירוח.מככב במנועי
החיפוש - אוהל אירוח, אוהלי אירוח בנגב - דף ראשון
בגוגל
www.havot.lanegev.co.il
- חוות וחוות בודדים בדרום בנגב. חוות בודדים,
חוות בדרום, חוות בודדים בדרום, חוות בודדים בנגב
– מככב בדף ראשון בגוגל
www.yamit.lanegev.co.il
- אתר ימית - העיר ימית, חבל ימית
בתוך כך השכיר לנו ועד
המושב, כראוי, את
מבנה המשרדים המרכזי בישוב במשך 3 שנים!!
במהלך
התקופה נולדו שתי בנותינו המתוקות, ישמור אותן
האלוהים.
בתנאים לא תנאים כנגד כל הסיכויים בנינו את עצמנו.
תפנית.
מה בא בקלות הולך בקלות.
עליך להיאבק "במגרש" של הגדולים.
ושוב מעמידנו במבחן הקדוש ברוך הוא בורא עולם.
נסתרות דרכיו.
משלי יט'
21: "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום"
ועוד נאמר:
"כסף יעוור עיני
צדיקים ויסלף דברי חכמים "
"קשה כשאול קנאה- רשפיה רשפי אש שלהבתיה" נאמר
בשיר השירים ( פרק ח' 6)
"מאה מיתות ולא קנאה אחת"
ןבהמשך:
דברי יהונתן:
"חזק ונתחזק בעד עמינו ובעד ערי אלוקינו, וה' יעשה
הטוב בעיניו"
" ייפול מצידך אלף ורבבה מימינך , אליך לא ייגש !
"
נאמר במסכת אבות: "לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה
בן-חורין להיבטל ממנה". ...
ומשנתנו
אנו:
והדרת פני זקן,
מפני שיבה תקום
ואהבת לרעך כמוך
הסבלנות אם כל הנצחונות...
ראשון ראשון, אחרון אחרון...
לכוס אין חצי ריק
ועינינו לאבינו
שבשמיים:
תהילים פרק קכא
א שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת:
אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים-- מֵאַיִן, יָבֹא
עֶזְרִי.
ב עֶזְרִי, מֵעִם יְהוָה-- עֹשֵׂה, שָׁמַיִם
וָאָרֶץ.
ג אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ; אַל-יָנוּם,
שֹׁמְרֶךָ.
ד הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן-- שׁוֹמֵר,
יִשְׂרָאֵל.
ה יְהוָה שֹׁמְרֶךָ; יְהוָה צִלְּךָ, עַל-יַד
יְמִינֶךָ.
ו יוֹמָם, הַשֶּׁמֶשׁ לֹא-יַכֶּכָּה; וְיָרֵחַ
בַּלָּיְלָה.
ז יְהוָה, יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע: יִשְׁמֹר,
אֶת-נַפְשֶׁךָ.
ח יְהוָה, יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ-- מֵעַתָּה,
וְעַד-עוֹלָם.
במהלך השנים לבוא, החליט
הועד המכובד כי יקיים מעקבים על נקלטים בישוב.
האמנם נקלטים?,
פרטים בהמשך. כבר בפגישה הראשונה עם "ועדת המעקב",
הצהרנו ברייש גלי את אשר לא העזו האחרים: אין לנו
יכולת כרגע. אנו לגמרי לבד. בית לא יביא עסק, עסק
יביא בית. אנו נקדיש כל כולינו לקריירה, נמתח 3
השנים העומדות לרשותינו עד כמה שנוכל ולקראת סוף
התהליך נאמץ כושרנו.
על אף זאת המשיך הועד לזמננו למפגשים.
למותר לציין כי רוב בני הישוב,
פרוטוקולים בידינו,
לא הופיעו כלל לישיבות ולא עשו שום פעולה ממשית
לקידום בנייתם למעט הגשת תכניות, חלקם בדקה ה90
ממש, וגם זאת לא כולם.
כך גם כל יישובי החבל עד עצם היום הזה. משמע:
תופעה מקומית מוכרת ומקובלת.
כבר בפגישה הראשונה הרגשנו
"חוסר שביעות רצון" של המשתתפים: יו"ר הועד מר
אפרים שיבת, יורם דרוקר ("חברו של אבי"), נמרוד
שקד, זאב כהן - חברו של אבי, רונית כהן מצעירי
הישוב
- נעדרה, וחנן עמיבר
עליו תשמעו עוד רבות!!
ההתנפלות הראשונה
רמז לבאות, מניצני גילויי האלימות
בישיבה השניה
כשהרגשנו שמציקים לנו, קבלנו על שאחרים כלל לא
מופיעים, ואנו הנוהגים ללא רבב זוכים לקיתונות.
בו ברגע
נעמד על רגליו חבר
הועד מר יורם דרוקר הנכבד, נציג הקהילה וצעק
עלי/נו: "אתה רק בזכות אביך כאן בכלל" - וכאילו
שבנו ובניהם של האחרים בזכות סבתי המנוחה.. - כיאה
לועדת מעקב וקליטה בישוב.
קמנו ללכת. בפנים השתררה
מהומה. יש לציין כי
מר דרוקר כלל אינו שייך למורשת כפר דקל ולהיסטוריה
של ימית או אופירה
ולדברי אבי לאחר שהות בחו"ל, חדר "בדרך שונה" אך
הקשורה "בעבודה" בתוך הסוכנות היהודית, לקהילה
המקומית.
אגב, על "פעולתה" של הסוכנות היהודית כלפינו, תוך
שהיא מגבה ומאשרת תקציבי ענק
לרמאים
ושרלטנים "גונבי אדמה (נחלה)",
אנחנו נדווח לכם, בהתחייבות!
אנו מתחייבים על קידום מאמצים לפתוח בחקירה נגד
מקרים בוטים במיוחד, הסוכנות היהודית משחררת
מיליונים ללא שום קיום של מעקב. יכולותינו בתקשורת
הוכחו. בפגישה וראיון עם ראש המועצה שלנו, חוזקה
דעתנו כי ניתן להזיז דברים רק באמצעות התקשורת.
טלוויזיה. עצוב. אגב, האמור נכון גם לגבי רשם
האגודות השיתופיות וגם לגבי ממ"י, למרות שתמך בנו.
היינו בחוץ המומים. החוצה
יצא לא החבר דרוקר להתנצל על דבריו והתנהגותו
(הידוע בכינויו "הנובח" לפי חברת מושב..), אלא
היו"ר בכבודו ובעצמו ולאחריו חבר הועד זאב כהן,
אשר בנו החמיץ המגרש לידינו. שניהם ביקשו להתנצל
בשמו. לא ראוי.
חבר ועד מן הסוג הזה, חייב לעמוד בפני
ועדת ביקורת פנימית
ואו: להתנצל רשמית, או להיות מודח מיידית מתפקידו.
לחברי הועד אחריות מוגדרת על פי חוק לגבי מהותם
בקהילה.
דעתנו הונחה, באמונה כי ישנם עוד אנשים שניתן
לסמוך עליהם
לבד מהמתלהם שנחשף.
לא זומנו יותר לועדות מעקב ולמיטב הידיעה גם לא
אחרים, לא כולם בכל אופן.
בבטן הרכה (תרתי
משמע)
מכה מתחת לחגורה. נמוך. מאוד נמוך..
בהתקרב תום 3
השנים, אשת הבית שנתעברה נכנסה לשמירת הריון.
ביקורים ואשפוז בבית חולים סורוקה שיבשו מהלך
החיים.
הבת שנולדה "בשעת השין", לקתה בחיידק אלים (VRS)
ואושפזה פעמיים בבועה כשהיא מתכווצת למנגד עינינו.
תקופה של בתי חולים, ללא עבודה, עייפים ומותשים עם
ילדה שמשתעלת 24 שעות ביממה ללא חמצן וההורים
כבים.
ברוך השם עבר.
בתוך התקופה הזו, עליה ידע
יו"ר הועד, שאף הבטיח כי יבוא לבקר, כיאה ליו"ר
קהילה, משרדו המצוי בבית החולים סורוקה ממש מול
המחלקה (לדבריו) ילדים ב', בה היתה לילי מאושפזת
עם עלמה,
אספנו
מכתב בדואר.
לא האמנו למראה עינינו.
עלטה.
רצנו למהנדס אלמליח נפתלי
עימו החלנו
בתהליך
כ 4 חודשים לפני תום 3 השנים, תהליך שנעצר עקב
הריונה של רעייתי.
מיהרנו להשלים את הדורש השלמה ורצנו עם התכניות
לאפי שיבת.
אפי היו"ר שהצהיר בפנינו יותר מפעם: "אני מאוד
מחבב אתכם, אתם באמת זוג נחמד והבנות המקסימות
שלכם.. אני רוצה לעזור לכם"...,
"אפי", אמרתי, "אתה יודע בדיוק את הסיפור שלנו ואת
הקורות אותנו לאחרונה, אתה לא יכול לעמוד מנגד
ולתת לזה לקרות, יש לנו תכניות מוכנות ואנו מוכנים
לעשות ולהוכיח את כל הדרוש לכוונותינו הרציניות".
היה זה בשעת ערב מאוחרת כשהתדפקתי על דלתו. עם
תכניות ומכתב תחינה. אפי, בהתפתלות, בדיעבד לא
כנה, אמר לי ביובש: "תן לי את התכניות, אני לא
מחליט לבד, אגיש אותם לחבריי ונראה מה אפשר לעשות,
אתה יודע, אני לא מחליט לבד"... זאת למרות שכל אחד
מאיתנו, מכם, ובודאי ממושב דקל, ידע ויודע שכל
כוחה וכובדה של ההחלטה היה וקיים גם כיום בידיו של
- "היו"ר המיתמם" (התואר לו "זכה" אפי מכבודו
עידו
רוזין שופט בית משפט השלום באר שבע).
מהר מאוד קיבלנו מכתב
שולל.
טפסי ויתור על אדמה
מישהו שאולץ, חתם פעם מרצונו על דבר כזה?
אבי מעולם לא היה בקיא ברזי
הלכות קהילת מושב. כבנו, לא היו לי הכלים לידיעת
זכויותי, הכלים להגיב ולשמור על שמגיע לי מתוקף
זכות או תוקף "מוסכמות פנימיות הידועות לבני
מושבים בלבד". לכן, קיבלנו עלינו את עול ההחלטה
הקשה ובשלב מסויים פנינו לועד דקל
ע"מ לקבל את הפיקדון שלנו. בנקודה הזו, מתוך שכרון
כח, ועד דקל "פתח לנו את הדלת", שרק לאחריה החלנו
מבינים שמשהו מסריח פה. לחבורה הזו אנו חבים תודה
על זחיחותה וזילזולה בנו. חנן עמיבר המזכיר/גזבר,
הפנה אותנו לעו"ד עפרה גרין לחתום על טפסי ויתור
וכך במו ידיהם הפכו חברי ועד דקל את הגלגל עליהם.
עפרה גרין קיבלה אותנו בחמימות רבה ובהבעת צער על
המתרחש,. בהתייעצנו עימה, העבירה לנו מסר ברור, כי
התנהלות ועד מושב דקל,
אינה
תקינה, כי התנהלות
האיפה ואיפה - חוסר השיוויון כלפינו הוא ברור כמו
הסיבה לדברים.
בלב מפרפר הגשנו לה מסמכים לחתימת ויתור. תוך כך
העבירה לנו עפרה מסר ברור: "תראו", היא אמרה, "אני
לא בעד משפטים ותהליכים יקרים שסופם אינו ידוע. אך
אני יודעת דבר אחד: אדמה, בית, זהו דבר שלדעתי
ובמושבים בכלל ידוע ששווה להילחם עליו.
אם הנכם מסוגלים לכך, ומה התוצאות הצפויות, אין
לדעת, והשיקול הוא שלכם בלבד".
שמעתם על
מישהו שעבר דירה....
ובאותו יום עבר דירה בחזרה?
חזרנו הביתה בלב כבד
כשמילותיה של עפרה מהדהדות בראשנו. בשל כך החלטנו
לנשום עמוקות והחלטנו לא להחליט מהר
בנושא הרה גורל כזה.
בבית חיכתה לנו בשורת איוב נוספת. בעל הבית בו
גרנו במשך 5 שנים בישוב, איבד את הבית לכונס
נכסים.
האירוני ש"כל העולם ידע" ואנחנו לא. העניין התגלה,
כשזוג דפק על דלתנו לא
פחות ולא יותר ביום
שבת וביקש לראות הבית.
היינו בהלם מוחלט. החלטנו לעזוב. חתמנו חוזה במושב
תלמי ביל"ו ארזנו חפצינו ועברנו דירה כשטפסי
הויתור עדיין עלינו.
ומי יתכחש לבורא עולם ודרכיו הנסתרות; סיימנו
המעבר והלכנו לרשום את בתנו נויה לגן.
שם ציפתה לנו הפתעה. הילדה שהיתה שנה בגן ילדים
בני 3 - 5, נדרשה לרדת חזרה לפעוטון של בני 2 -
2.5 שנים.
היינו בהלם. רצנו ממקום למקום הגענו לכל ברי החלטה
בנושא ונדחינו.
חזרנו לבית השכור החדש, שילמנו קנס, העמסנו
המיטלטלין וחזרנו לבית במושב.
העו"ד הכונס גילה אנושיות ואישר לנו לגור בבית עד
למכירתו, תוך שאנו מציגים אותו למתעניינים.
הנושא הזה חשף תרמית חדשה
וגדולה.
קליטה
בדקל? שקר. מושב דקל
דחה כל מתעניין חיצוני והועיד המשקים לבניו בלבד.
ההצעה והשקר
הגדול (נחשפו)
או: ..."שלא
לפרוטוקול"..
במהלך התקופה הנ"ל, כשהבין
ועד דקל שמשפחת עצמון הצעירה והקטנה, לא תוותר
בקלות וכי האגוז קשה מן הנראה לעין, קרה המקרה
הבא:
כמאמינים גדולים בבורא עולם ירום הודו, נהגנו
לפקוד את בית הכנסת במושב דקל. בית הכנסת חסר
המניין על פי רוב.
בבית הכנסת היו"ר אפרים שיבת, אשר שיפוצו (במקום
מועדון הנוער..) נתרם מעזבון אביו המנוח, המשיך
להתייחס אלינו כאל בנים לכל דבר. בנועם הליכות
ומתק שפתיים קיבלנו בחמימות, כשהוא ממהר אלי, מספק
בידי את הסידור בידו, מצביע על השורה המדויקת
ועוטפני בטלית
(האם כולה תכלת?).
באחד מן הביקורים האלה, היה שונה בהתנהגותו. לאחר
ארוחת הבוקר הנפלאה של מי מנשות המושב, ע"פ רוב
פיבי כהן המקסימה,
דמות אוהדת, נתעכב לו מר שיבת שלרוב עוזב לפני
כולם. נסיעות טיולים וכד' (..previous
obligations - so called).
"אאא... חכו רגע, משפחת
עצמון הצעירה, אני רוצה לדבר איתכם", אמר. "על מה
הכבוד אם יורשה לי"? שאלתי. "תיראו" הוא אמר
(וכרגיל): "אתם יודעים שאני מחבב אתכם, אתם זוג
נחמד ובנותיכם המקסימות"..., יש לי הצעה בשבילכם,
בואו נדבר שלא
לפרוטוקול".
"אבל אפי", אמרתי לו, "עכשיו?, יום שבת, בבית
כנסת? זה לא נראה לך קצת".... "לא" הוא ענה לי:
"אולי דוקא כאן ועכשיו בבית הכנסת
(על הסמליות שבעניין) זה דווקא כן המקום והזמן
לדבר. זו הזדמנות טובה, גם אהיה עסוק השבוע ואני
רוצה להביא את הצעתי בפני חבריי בהקדם ולהתקדם עם
העניין שלכם".
"אתה יודע מה?, טוב", עניתי ונתיישבנו. "תראו אתם
באמת זוג נחמד ואני רוצה לעזור לכם, תשקלו. מה
דעתכם לוותר על העניין המסובך הזה, אין לכם שום
סיכוי, חבל שתפסידו, תחתמו על המסמכים ואנחנו
במקום המשק החקלאי, הנחלה, ניתן לכם מגרש חלופי
בהרחבה הקהילתית" (750 מ"ר במקום 80 דונם או
יותר..).
אנחנו לא ידענו עדיין ולא הבנו פרטים הקשורים
"להצעתו" וגם היה לנו מאוד מוזר לאחר
שהוכרז עלינו מסע עליהום קשה מנשוא – סוג של
ניסיון לחרם חברתי
ללא כחל וסרק, את ההצעה וההפתעה החדשה"שניחתה
עלינו".
היינו מבולבלים. היתה תקופה קשה מאוד מבחינות
רבות. נשמתי עמוקות ועניתי ברצינות גמורה: "אתה
יודע מה אפי?, אנחנו לא פוסלים על הסף. תן לנשום
על העניין כמה ימים, זו החלטה גדולה ואחזור אליך
עם תשובה רצינית".
אפי קם ללכת. אבל אפי כנראה לא העריך אותנו נכונה.
עצרתי אותו: "תגיד לי אפי, יש לי שאלה אליך.
בשיא הכנות, הרי לא עשו אותנו באצבע, הרי ברור שלא
עניין האיחור שלנו בהגשת תכניות הוא העניין כאן,
במיוחד לאור המחילה והארכות המופלגות שנתנו לשאר
בני המושב" אמרתי לו, "תגיד לי את האמת מה הסיבה
לכל המלחמה הגדולה הזו"?
וכך ענה לי יו"ר
ועד מכהן של אגודה שיתופית אשר ממונה על טיפול ישר
הוגן וצודק בבני קהילתו, מבלי למצמץ ובודאי שללא
שום בושה:
"תראה שמוליק, זה לא סוד
שאביך מכר את הבית, אתם הרי לא מסוגלים לבנות בית
(באמת?), אחרי שאביך מכר את ביתו נותרת לבד.
המגרש במושב דקל נכון להיום הוא המגרש האחרון
במושב.
בני מושב דקל (אשר רק לאחרונה חולקו להם ביד רחבה
מגרשים בהרחבה הקהילתית, יש שאמרו כי חלקם אף
קטינים), מעוניינים להתקדם עם פיתוח ההרחבה. החוק
אומר שעד שלא אוכלסה הנחלה האחרונה בישוב לא ניתן
להתקדם עם תהליך הפיתוח והאכלוס הנוסף ולקיים
קליטה (האמנם?),
אנחנו רוצים לזוז עם
העניינים קדימה.
אתם לבד, אתם חלשים, אין לכם משפחה כאן ואחריכם 13
משפחות, ביניהן גדולות וחזקות עם כמה בנים,
ממתינות לנחלה.
אין לכם סיכוי. אתם תפסידו. חבל"...
חמתי בערה בי
להשחית בפעם הראשונה. שמרתי על קור רוח ואמרתי:
"אבל אפי, מה אתה מספר לי סיפורים, 13 משפחות אבל
רק אחת יכולה לקבל, אז מה אתה מנסה להפעיל עלי לחץ
של כל ה - 13? תגיד לי ישר ולעניין - מי המשפחה
הבאה אחרינו בתור"? שאלתי בהתרסה ברורה, נראה היה
שאפי מתכווץ ותפתל בכסאו וענה: "מה זה משנה יש כמה
משפחות..., אני לא זוכר בדיוק"... לא הרפיתי, הרי
שאנו כבר ידענו..: "מה זה אתה לא זוכר אתה רוצה
לומר לי שאתה יו"ר ועד מכהן במושב, הנציג הבכיר אל
מול רשם האגודות השיתופיות ואינך זוכר מי רוצה
מגרש (השווה הון)"?
"אאא... נדמה לי
שזאב כהן" הפטיר בלי אוויר.
וואו. מי שיגלול במעלה הדף, ימצא את אזכור השם
בראשיתו ויעשה 1 + 1 לבד. אלא אם כן ב פולמוס
יוכיח שהם 3.
ואוו. הלב דופק בפראות כל
פעם מחדש כשאני נזכר בזה. הנשימה כבדה.
יושב בן אדם מולך, תוקע לך בפנים במילים פשוטות:
"קפל זנב או שיבולע לך". מבחינתי זה איום.
לא סתם איום. איום קיומי על בנותי הפעוטות, רעייתי
ועלי.
לא נקלעתי מעודי לסיטואציה מול כוחות כה גדולים
מימי. איזה פחד.
כוחו של היחיד
אנחנו
לפתחו של כביש. על גופתי המתה. לחיים ולמוות.
יש דין ויש דיין. יש שופט, יש משפט בישראל. יש צדק
וגזר דין (בתמימותי?)
משלי יט'
21: "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום"
תהילים פרק קכא
א שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת:
אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים-- מֵאַיִן, יָבֹא
עֶזְרִי.
ב עֶזְרִי, מֵעִם יְהוָה-- עֹשֵׂה, שָׁמַיִם
וָאָרֶץ.
ג אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ; אַל-יָנוּם,
שֹׁמְרֶךָ.
ד הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן-- שׁוֹמֵר,
יִשְׂרָאֵל.
ה יְהוָה שֹׁמְרֶךָ; יְהוָה צִלְּךָ, עַל-יַד
יְמִינֶךָ.
ו יוֹמָם, הַשֶּׁמֶשׁ לֹא-יַכֶּכָּה; וְיָרֵחַ
בַּלָּיְלָה.
ז יְהוָה, יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע: יִשְׁמֹר,
אֶת-נַפְשֶׁךָ.
ח יְהוָה, יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ-- מֵעַתָּה,
וְעַד-עוֹלָם.
מצויידים בארכה
בת שנתיים של מנהל מקרקעי ישראל, עליה לא טרח ועד
המושב היהיר לברר,
השאלתי מאבי רעייתי מגורון תאילנדים בן פחות מ 20
מ"ר רבוע והורדנו אותו על אדמתנו החוקית. פחות שטח
השירותים של כ 3 מ"ר, חיה משפחת בשטח "ענק", חם,
משפחתי, קרוב ומחוזק - 17 מ"ר, משפחת עצמון
הצעירה.
התאריך שייזכר
לעולם: 23/02/2008, 5 ימים לפני יום הולדתי ה 45
(היום 47). כן. אני יודע, גילי מטעה. אולי מר שיבת
שכח שאיני אחד מתינוקות הישוב. על קיר ענק
במוזיאון ימית בחרו נציגות מן הישוב להנציח תמונה
מיתולוגית שלי מימי ימית.
רכוב על אופניים בגיל 15 בערך, יד ביד עם חברתי
אז, רונה פייפל, בתו של רבה של העיר דאז חיים
פייפל. עוד בזמן שאפי שיבת היה קצין (?) צעיר
ואלמוני וזמן רב לפני שכף רגלו דרכה בעיר.
אני
ימית,
אני דקל, אני בביתי.
בזכות, מר יורם דרוקר היקר, ולא בחסד כמוך!!!
הזמן קצר והיריעה רחבה.
ברשותכם נפסיק כאן. אך לא נעצור.
ברשותכם אסיים ומסיים בשאלה הגדולה:
איפה נמצאת ואיפה היתה הקהילה בתוך כל התהליך הזה.
האדמה רעדה במושב דקל וכנראה שלא הרעידה העיקרית
והאחרונה.
לסיפור המשך את פרטיו נפרט בפרק נוסף.
ברשותכם נשאיר חלק מן הראיות של פעולות ועד דקל
בראשות היו"ר מר אפרים שיבת להתברר במוסדות
הנכונים.
אך על מנת לא להשאירכם סקרניים לחלוטין נשתף אתכם
במספר ראיות על התנהלות ברוטאלית ואלימה של הועד
בחסות היושב ראש, אולי בשיתוף פעולה מלא, ואולי
היו"ר עשה דין לעצמו?
ימים יגידו.
אנחנו בביתנו על אדמתנו. נחיה עליה ונמות עליה.
אנו פונים לחברי קהילת מושב, דקל, חבל שלום וחברי
ותושבי המועצה האזורית אשכול. עד מתי?
עד מתי תאלמו דום? הגיע זמן לשינוי.
חג חירות שמח
ולהזכירכם:
הסרטון
מתוך פסק דינו של כבוד השופט עידו רוזין - בית
משפט השלום באר שבע:
נזיפתו
של שופט בית משפט השלום
ביו"ר ועד דקל אפרים שיבת והמסר העיקרי -
"בשולי הדברים, מצאתי לציין ולהביע את התרשמותי כי
ניתוק המים למבקשים, ההתנהלות הדיונית, התנגדות
המשיבה לספק את המים למבקשים,
והעלאת טענות – שאין מקומן כאן – היו שלא לצורך.
טוב לה למשיבה (המושב) שלא היתה מעלה
הטענות שהעלתה, ונראה כי הסכסוך בין בעלי הדין –
אינו סובב רק סביב המחלוקת בעניין אי בניית ביתם
של המבקשים,
אלא אולי, סביב הנחלה
והמשק אותו מבקשת המשיבה להחזיר לידיה, על מנת
לתיתו לאחר".
19.
אני מחייב את המשיבה (המושב) לשלם למבקשים,
הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪
בתוספת מע"מ.
בשאלת ההוצאות – לקחתי בחשבון, בין היתר, התנהלות
המשיבה (המושב), התנגדותה העקרונית לחיבור המים
והטענות שהועלו מטעמה –
שלא היה בהן ממש.
פסקאות בולטות נוספות - תמצית פסק הדין
ה.
מאישור הזכויות שהוצא ע"י מינהל מקרקעי ישראל (אישור מיום
11.11.04) נלמד, כי המבקשים נרשמו בנחלה מספר 48
במושב כ"ברי
רשות".
ו.
בתחילת שנת 2007, התכנס וועד המושב (מבלי
שניתנה למבקשים האפשרות להציג את טיעוניהם) והחליט על ביטול מועמדותם של המבקשים במושב
המבקשים
ביקשו ליתן להם אורכה לבניית הבית, בשל מצבם האישי
[לידת ילד נוסף] והכלכלי, אך בקשתם נדחתה על ידי
המושב.
ז.
במכתב מיום 07.02.08 [נספח ה' 1 לתגובת
המשיבה] הודיעה הסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן:
"הסוכנות") למבקשים,
לפיה היא תהא
מוכנה לעכב את ביטול
הרשות שניתנה למבקשים,
בתנאי שהמבקשים יציגו בפניה התקדמות של ממש בפיתוח
המגרש ובבניית ביתם.
באותו מכתב צויין כי
אם לא תוצג על ידי המבקשים התקדמות לבנייה, ייכנס
ביטול הרשות לתוקף בתוך 30 ימים.
ט.
במכתב ששלח
מינהל מקרקעי ישראל למבקשים, מיום 03.03.08
האריך המינהל למבקשים את המועד לבניית ביתם, לפחות
עד סוף שנת שנת 2009,
ובמכתב נאמר, בין היתר, כדלקמן:
"נקלטתם במושב דקל משק מספר 48 בהתאם
לאישור המושב והסוכנות היהודית לא"י
בשנת 2003. בהתאם לתצהיריכם בפני עורך
דין... היה עליכם להקים את ביתכם במושב דקל במשק
מספר 48 תוך שלוש שנים... על פי בקשתכם מיום
24.10.07 בדבר
אורכת מועדים לתחילת בניית בית המגורים, במשק
שבנדון,
אושרה לכם אורכה של 24 חודשים כנדרש...".
י.
במקור היה משק
מס' 48 מחובר למים. ניתוק המשק ממים זורמים נעשה
לבקשת המשיבה,
כאמצעי להפעלת לחץ על המבקשים, ומתוך מטרה לגרום
להם לפנות את המשק.
הניתוק הראשון, נעשה עוד
בחודש יולי 2004, בעת שהמושב גרם להסרת מונה המים.
המושב הסיר את מונה המים פעם נוספת,
בחודש פברואר 2008 ובחודש מרץ 2008 (פעמיים),
גרם המושב להוצאת זקיף המים
(באמצעות צוותי טרקטורים!!!),
מעומקי האדמה, באופן כזה שהמבקשים לא יוכלו להתחבר
למים במשק.
יב.
עד
למועד זה
לא טרחה המשיבה
לנקוט בהליך כלשהו להביא לפינויים של המבקשים
מהמשק.
9.
בדיון בבקשה שהתקיים בפני, נחקר המבקש 1 על
תצהירו וכן נחקר
המצהיר מטעם המשיבה,
מר אפרים שיבת,
המשמש בתפקיד יו"ר הועד של המושב.
לאחר
ששמעתי טיעוני הצדדים, עיינתי בכל החומר שהובא
בפני החלטתי שיש מקום
להיעתר לבקשה
ולחייב את המשיבה, לאפשר חיבור מים במשק
נראה שלא צריכה להיות מחלוקת כי הזכות לקבלת מים
היא זכות בסיסית ויסודית המהווה רכיב בזכותם של
המבקשים לבריאות ולכבוד וחובתה של המשיבה לספק
למבקשים מים כדי לאפשר את קיומם בכבוד,
תוך שמירה על כבודם ובריאותם.
במהלך הדיון, ביהמ"ש חזר ושאל את נציג המושב
(אפרים שיבת - יו"ר)
ובא כוחו,
מאין נתונה למשיבה
הזכות למנוע אספקת מים למאן דהוא,
ונראה כי
שאלה זו – לא נענתה, מאחר
ונראה כי סמכות זו לא מצויה בידי המשיבה.
אמנם המבקשים התחייבו כלפי המינהל, להקים
את ביתם, בתוך שלוש שנים, ופרק זמן זה חלף, אך
יש לזכור, כי
המינהל האריך המועד לקיום התחייבות המבקשים, ומכאן
יש לקבוע כי לכאורה
המועד להקמת ביתם של המבקשים לא חלף,
וכי עומד למבקשים פרק
זמן נוסף להקמת ביתם, לפחות עד סוף שנת 2009
אם לא די בכל מה שהובא לעיל,
הרי שלא נחה דעתי מתשובתו של
מר שיבת, נציג המושב,
לשאלה מדוע לא חוברו המבקשים למים, ובעניין זה ציין, יו"ר וועד המושב
כי סיבת אי חיבורם של המבקשים למים – מקורה בכך
שהמבקשים לא ביקשו להתחבר באופן פורמלי, וכן העיד
כי באם תוגש פניה מסודרת על ידי המבקשים היא תיבחן
על ידי ועד המושב.
סבורני כי מדובר בתשובה מיתממת שטוב היה לה לו לא
היתה ניתנת כלל,
שכן התרשמתי שהמושב היה מודע לצרכי המים של
המבקשים וגרם לניתוק המים למשק,
בצורה יזומה ומכוונת.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, קובע אני, כי מאזן
הנוחות נוטה באופן ברור לטובת המבקשים. אין חולק
כי בקשת המבקשים לחיבור המים מתייחסת לצרכי הבית (שתיה,
רחצה, ניקיון וכיוצ"ב). המבקשים מתגוררים בתחומי
המושב ברציפות, מזה למעלה משבע שנים. למבקשים
שתי ילדות פעוטות שהקטנה מביניהם בת 21
חודשים בלבד. מצבו הבריאותי של המבקש 1
מחייב מתן אפשרות לגישה מיידית למים. האפשרות
למצוא בית אחר במושב, בלוח זמנים מיידי, הינה קשה
ואולי אף בלתי אפשרית.
בנסיבות אלה, נראה כי המבקשים הצביעו על פגיעה
ממשית בהם.
בנוסף, לא קיימת אפשרות אחרת שתפגע באופן קל
יותר במבקשים, קרי הסכסוך שפרץ לגבי זכותם של
המבקשים בקרקע - אינו בר פתרון מיידי. המשיבה רואה
עצמה כמשוחררת מההסכמים שנחתמו בינה לבין המבקשים,
לאחר שלשיטתה המבקשים לא עמדו
בהתחייבויותיהם, ולא בנו את ביתם בזמן שהוסכם, ואף
לא הגישו תוכניות ומנגד המבקשים טוענים כי
התוכניות הוגשו באיחור קל של 23 ימים
בלבד
וכי המועד לבניית הבית עדיין לא חלף, לאור האורכה
שניתנה ע"י מינהל מקרקעי ישראל, שהוא הבעלים של
הקרקע.
אין לאפשר למשיבה להפעיל על המבקשים "לחץ"
באי הספקת מים,
שייתכן ומטרתו לגרום למבקשים לוותר על זכויותיהם בקרקע.
15.
פגמים שביושר כגון, העדר נקיון כפיים, העלמת
עובדות ושיהוי
מעיון בבקשה, במסמכים שצורפו לה, בתגובת המשיבה,
בדיון שנתקיים בפני ובחקירות הנגדיות שהתקיימו -
נראה כי המבקשים עמדו גם בתנאי זה
עינינו רואות, כי הבקשה הוגשה בתוך זמן סביר מפרוץ
הסכסוך.
לפיכך, נראה, כי המבקשים (המשפחה) עמדו בכל ארבעת
המבחנים באופן מצטבר, במובן זה
שלא נכשלו באף לא אחד מהמבחנים
לגביהם יינתן הסעד המבוקש בבקשה.
בנסיבות כאלו
ניתן לקבוע שהמשיבה לא הרימה את הנטל המוטל עליה,
בהתאם להלכה בעניין זה,
להראות שעשתה את כל הדרוש
מצידה לקיום הבוררות.
למרות שהתצהיר מטעם המשיבה לא מתייחס
לנכונות של המשיבה לקיים את הליך הבוררות, הרי
שהמשיבה יכלה עדיין להוכיח את נכונותה להראות
שעשתה את כל הדרוש מצידה לקיום הבוררות – גם
באמצעות מכתבים שנשלחו למבקשים.
ואולם, עיון
במכתבי המשיבה מעלה
שהמשיבה לא הראתה כל כוונה אמיתית
לקיים הליך בוררות ובמכתב ב"כ המשיבה מיום 21.11.2007 נאמר
למבקשים שאם לא יוותרו של המשק שנמסר להם:
"תאלץ מרשתי [הכוונה למשיבה (המושב) - ע.ר.] לנקוט בהליכים
משפטיים בנדון..." ואין כל הפניה להליכי בוררות.
בשורה
התחתונה:
בשולי הדברים, מצאתי לציין ולהביע את התרשמותי כי
ניתוק המים למבקשים, ההתנהלות הדיונית, התנגדות
המשיבה לספק את המים למבקשים, והעלאת טענות – שאין
מקומן כאן – היו שלא לצורך. טוב לה למשיבה שלא
היתה מעלה הטענות שהעלתה, ונראה כי הסכסוך בין
בעלי הדין – אינו סובב רק סביב המחלוקת בעניין אי
בניית ביתם של המבקשים, אלא אולי,
סביב הנחלה והמשק
אותו מבקשת המשיבה להחזיר לידיה,
על מנת לתיתו לאחר.
ניתנה
היום ו' בתמוז, תשס"ח (9 ביולי 2008), בהעדר
הצדדים.
_______________
עידו רוזין,
שופט